RIP (RoutingInformationProtocols, פרוטוקול מידע ניתוב נתב LTE תעשייתי) הוא פרוטוקול וקטור המרחק הנפוץ ביותר שפותח על ידי Xerox בשנות ה-70. RIP הוא חלק מחבילת פרוטוקול XNS (XeroxNetworkService, Xerox Network Service). גרסת RIP של TCP/IP היא גרסה משופרת של פרוטוקול Xerox. המאפיין הגדול ביותר של RIP הוא שעיקרון המימוש ושיטת התצורה פשוטים מאוד. RIP מחשב מסלולים על סמך ספירת הופ ושולח מעת לעת עדכונים לנתבי LTE תעשייתיים של השכנים.
פרוטוקול OSPF פותח בסוף שנות ה-80 והפך לתקן תעשייתי בתחילת שנות ה-90, והוא פרוטוקול מצב קישור טיפוסי. המאפיינים העיקריים של OSPF כוללים: תמיכה ב-VLSM (מסכת רשת משנה באורך משתנה), התכנסות מהירה ותפוסה נמוכה של רוחב פס. פרוטוקול OSPF מחליף מידע על מצב קישור בין שכנים כך שנתבי 3G תעשייתיים יכולים לבנות מסד נתונים של מצב קישור (LSD). בהמשך, הנתב 3G התעשייתי מחשב את טבלת הניתוב של כל הרשת התעשייתית לפי המידע שבבסיס הנתונים, ובחירת הנתיב שלו מבוססת בעיקר על רוחב פס.
IGRP הוא פרוטוקול קנייני של כל נתב הרשת התעשייתית, אשר מיושם רק בנתבים תעשייתיים 4G. זה גם שייך למחלקת וקטור המרחק של פרוטוקולים ולכן יש לו הרבה דברים משותפים עם RIP של נתב כפול, כגון עדכוני שידור. ההבדל הגדול ביותר מ-RIP הוא שיטת המדידה, איזון עומסים וכו'.
IGRP תומך באיזון עומסים משוקלל מרובה מסלולים, כך שניתן יהיה להשתמש ברוחב הפס של הרשת בצורה סבירה יותר. בנוסף, בעוד RIP משתמש רק בספירת הופ כבסיס למדידה, IGRP עבור נתבים עם כרטיסים כפולים משתמש בשורה של פרמטרים, כולל רוחב פס, השהיה, עומס, אמינות, MTU (יחידת שידור מקסימלית) ופרמטרים נוספים.
EIGRP הוא גרסה משופרת של IGRP והוא גם פרוטוקול ניתוב קנייני עבור נתבים תעשייתיים בכל הרשת. EIGRP מאמצת אלגוריתם עדכון דיפוזיה, הדומה לאלגוריתם וקטור המרחק במידה מסוימת, אך יש לו זמן התכנסות קצר ויכולת הפעלה חזקה. כהרחבה של IGRP, EIGRP תומך במספר פרוטוקולי ניתוב כגון IP, IPX ו- ApleTalk. EIGRP יכול גם להתחבר בצורה חלקה עם IGRP כאשר הוא פועל בסביבת IP מכיוון ששיטות המדידה שלהם עקביות.
